חמץ, כגון לחם, שחרכו (דהיינו שרף אותו לחלוטין עד שנעשה כמו פחם), לפני זמן איסורו, כגון יום או יומיים לפני הפסח, מותר לקיימו ולהנות ממנו בפסח, שכל שנפסל מאכילת כלב, כבר בטל שם אוכל ממנו, ואין בו איסור חמץ בכלל. אבל אם בפסח עצמו היה ראוי החמץ לאכילה, ובתוך ימי החג חרכו, אסור להנות מאותו החמץ, הואיל וכבר חל עליו איסור הנאה בשעה שהיה ראוי לאכילה.

וכבר ביארנו בעבר בהיתר "דבש מלכות" שכל מאכל שבטל שם מאכל ממנו מפני שהוא נמאס עד כדי שנפסל אף מאכילת כלב, לא חל עליו שם איסור כלל, והרי הוא מותר באכילה. וכן לענין אבקת ג'לטין, שעושים אותה מעצמות ועורות של בהמות טמאות, נחלקו הפוסקים אם יש מקום להקל באכילת מאכלים שמעורב בהם ג'לטין, מפני שבתוך תהליך הייצור שלו יש איזה זמן שהג'לטין הוא סרוח מאד ופגום ופסול לאכילת כלב, ועל כן, אפשר שבשעה שהוא סרוח פקע ממנו שם איסור, ומה שאחר כך הוא חוזר ונעשה ראוי לאכילה, פנים חדשות באו לכאן ואין לאסור את המאכל מחמת איסור שכבר פקע ממנו. (אלא שיש מחמירים בזה לענין דבש מלכות, ויותר מחמירים בזה לענין הג'לטין, ולפיכך בכל הכשרויות המהודרות נמנעים מלתת הכשר על מאכלים שמעורב בהם ג'לטין). ואיך שיהיה, מאכל שכעת הוא פגום למאכל, אין עליו שם מאכל ולא שייך בו איסור חמץ.

ולפיכך, מותר לכתוב בחול המועד פסח בדיו שנעשה עם שכר שעורים, וכן מותר להשתמש במשחת נעליים שיש בה תערובת חמץ, אמנם, צריך להקפיד שיהיה ברור הדבר שהמשחה יוצרה קודם הפסח, כי אם בפסח עצמו עוד היה החמץ ראוי לאכילת כלב, ואחר כך בפסח עצמו נפגם טעמו, אסור להשתמש בו, מפני שכבר נאסר בהנאה בכל אופן.

וכמו כן מותר לעשן בפסח סיגריות שיש חשש שמדביקים אותם בתערובת חמץ, מפני שאינו ראוי לאכילה כלל. ומכל מקום יש להבהיר שהאמור הוא לגבי איסור חמץ בפסח, אולם בזמנינו יש מקום לאסור את העישון  מצד אחר, שקבעו הרופאים בהחלט, שסכנה נשקפת לבריאותם של המעשנים, ואף גורמים סיכון למי שנמצא בסביבתם, ושומר נפשו ירחק מזה (ועיין עוד בהליכות עולם ח"א עמוד רס"ה).

טבליות וכדורים, נגד כאבי ראש וכדומה, אפילו אם יש בהם תערובת חמץ, (שמצוי שמייצרים אותך עם עמילן חיטה), אם טעמם פגום ללא ספק וכבר נפסלו מאכילת כלב קודם הפסח, ובולעים אותם כמות שהם, מותר להשתמש בהם בפסח.

ומכל מקום, מכיון שיש מקום להחמיר בתרופות כאלו, אין להקל להשתמש בהם אלא אם מדובר בחולה שחלה ממש (אף על פי שאין בו סכנה), או בכדורי הרגעה לזקוקים לכך וכדומה, אבל אם הוא מיחוש בעלמא, אין להקל. וכל שכן שאין להקל בזה בויטמינים וכדומה. וכיום מצויים ויטמינים ושאר תוספי תזונה הכשרים לימות הפסח, ויש להשתמש אך ורק בהם.

ובארץ ישראל מתפרסמת מטעם הרבנות הראשית רשימת תרופות שאינן מכילות חמץ, ולכתחילה צריך להשתמש רק בתרופות כאלו, אפילו במקום חולי.

כל אדם מישראל חייב בקריאת המגילה ביום הפורים, וצריך לקרותה בלילה ולשוב ולקרותה ביום, שנאמר "אלהי, אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי". ופסוק זה נאמר בספר תהילים בפרק "למנצח על אילת השחר" ואמרו בגמרא (יומא כ"ט.) שאסתר נמשלה לאיילת השחר. ולכן מפרק זה אנו למדים לענין המגילה שנכתבה על ידי אסתר המלכה יחד עם מרדכי היהודי, והם שתקנו לנו לקרותה בימי הפורים.

ומכל מקום מכיון שאין הכל בקיאים בקריאת המגילה, וגם לא לכולם יש מגילה כשרה כתובה על גבי קלף, לכן אנו נוהגים לצאת ידי חובת קריאת המגילה מדין "שומע כעונה", כלומר, מי ששומע קריאת מגילה ממי שקורא אותה מתוך מגילה כשרה, יוצא ידי חובת הקריאה כאילו הוא קרא בעצמו. לכן קורא השליח ציבור מתוך מגילה כשרה, והוא מכוין להוציא את כלל הציבור ידי חובת הקריאה, וגם הציבור כולו צריכים לכוין לצאת ידי חובה בקריאתו, והרי זה כמו שהם קוראים בעצמם ממש.

ואין חילוק בין האנשים לנשים לענין חיוב שמיעת קריאת המגילה, כי אף הנשים חייבות בקריאה זו כדין הנשים, שאף הן היו באותו נס ההצלה שבימי מרדכי ואסתר, ועוד שהנס נעשה על יד אשה, היא אסתר. ואף על פי שבקצת מקומות נהגו שהנשים אינן שומעות מקרא מגילה אלא בלילה, אבל ביום לא היו שומעות. אין לנהוג כן, ומצוה לבטל מנהג זה שאין לו כל יסוד בהלכה, ובודאי הונהג על ידי עמי הארץ שבאותם המקומות. וישתקע הדבר ולא יאמר. (טבעת המלך).

בעת קריאת המגילה אסור לדבר בשום עניין עד לאחר הברכה שבסוף קריאת המגילה. ואם השומע את הקריאה עבר ודיבר דברים אחרים בעוד שהקורא ממשיך בקריאתו, לא יצא ידי חובתו, ודינו כדין מי שלא שמע חלק מקריאת המגילה וכפי שיבואר להלן.

צריך לדקדק היטב בקריאת המגילה, ובפרט יש להזהר בזה בזמן ששומעים את השליח ציבור קורא במגילה, שלא לאבד אף מילה אחת מן הקריאה במגילה, משום שלדעת רבים מהפוסקים, (ומהם הרשב"א והר"ן ועוד), אם חיסר תיבה (מילה) אחת מהמגילה לא יצא ידי חובתו.

ומכל מקום אם קרה לאדם שמחמת איזה רעש וכדומה לא שמע כמה מילים מקריאת המגילה, יכול לקרות את אותן המילים מתוך המגילה שבידו, אפילו אם היא אינה מגילה כשרה אלא מגילה מודפסת, ויזדרז בקריאתו וימשיך עד מקום שהשליח ציבור קורא בו, ואז ישתוק וימשיך לשמוע הקריאה מפי השליח ציבור. (ויוצא בזה ידי חובתו, כל זמן ששמע לפחות את רוב קריאת המגילה מפי השליח ציבור, ורק מיעוט המגילה קרא בעצמו מתוך המגילה המודפסת אשר בידו).

אסור לאכול קודם קריאת המגילה, ולפיכך, נשים שאינן יכולות לבוא בזמן התפילה לבית הכנסת לשמוע קריאת המגילה, וממתינות עד שיחזרו האנשים מבית הכנסת, ורק אחר כך הן שומעות קריאת המגילה, צריכות להזהר ביום פורים בבוקר, שלא לאכול עד אשר תשמענה בעצמן את קריאת המגילה. ומכל מקום מותר לשתות קפה או תה או לטעום פירות קודם קריאת המגילה. וכן מותר לאכול אף עוגה או פת פחות משיעור כביצה (שהוא שיעור חמישים וששה גרמים).

והמחמירים שלא לטעום כלום קודם מקרא מגילה, תבוא עליהם הברכה.

הבהרה למנויי הלכה יומית: בהלכה שהתפרסמה אתמול נכתב כי שיעור הסכום של מנהג זכר למחצית השקל בשנה זו הוא כעשרים ושנים שקלים. בטעות, נכתב כי סכום זה הוא המתאים לשנת תשס"ט. וכוונתינו היא כמובן שסכום זה הוא הנכון לשנה זו, התש"ע.

לשמיעת שיעורו של מרן שליט"א (מלפני שנים רבות) בנושא פורים:

לשיעור בדיני פורים ואגדה חלק א לחץ כאן
לשיעור בדיני פורים ואגדה חלק ב לחץ כאן
לשמיעת קריאת המגילה מפי הגר"ע יוסף שליט"א לחץ כאן

לשאלת רבים: בשנה זו (תש"ע) יחול ליל פורים במוצאי שבת. ועל כן נשאלת השאלה, מתי יש להבדיל על הכוס, האם יש לעשות הבדלה לפני קריאת המגילה או אחריה. וכן, האם יש להמתין עם קריאת המגילה עד לאחר זמן "רבינו תם"?

תשובה: כשחל פורים במוצאי שבת, אומרים הציבור לאחר התפילה "ויהי נועם" עד "ואתה קדוש". ואחר כך קוראים במגילה. אולם אין להבדיל על הכוס (כלומר, עם יין) לפני קריאת המגילה, משום שאנו מעדיפים לאחר (לדחות) כמה שניתן את הוצאת השבת בהבדלה. וכן דעת מרן השלחן ערוך והרמ"א, שיש לקרוא את המגילה תחילה, ורק אחר כך להבדיל על הכוס.

אולם לענין ברכת "בורא מאורי האש", כתב הכל בו, שיש לברך ברכת בורא מאורי האש לפני קריאת המגילה, משום שברכת בורא מאורי האש נתקנה על בריאת האש בעולם, והרי האדם בשעת קריאת המגילה נהנה מאור האש שברא ה' יתברך, ולכן דבר נכון הוא שיברך תחילה על מאור האש, ואחר כך יקרא את המגילה. וכן כתב רבינו אברהם אב"ד, בעל ספר האשכול, וזו לשונו: הקורא את המגילה לאור הנר, וממלא עיניו מן האור, וניזון ממנו מתחילת קריאת המגילה ועד סופה, ואחר כך מברך בורא מאורי האש, לא נכון הדבר. עד כאן לשונו. ומבואר בדבריו כדברי הכל בו, שיש לברך בורא מאורי האש לפני קריאת המגילה. וכן כתבו עוד רבים מהפוסקים, ועד אחרון מרן רבינו הגדול שליט"א בספרו חזון עובדיה, שיש לברך בורא מאורי האש לפני קריאת המגילה.

וביארנו כבר בזמנו, גודל חשיבות הדבר, שימתין אדם שלא לעשות שום מלאכה בצאת השבת, עד שיגיע זמן "רבינו תם", שהוא כשבעים ושתים דקות (זמניות) לאחר שקיעת החמה במוצאי שבת. מכיון שלדעת רבים מהפוסקים, ומרן השלחן ערוך, אין השבת יוצאת עד שיגיע זמן זה. ואף על פי שלדעת הגאונים יוצאת השבת עוד קודם לכן, וכפי זמן צאת השבת המופיע בלוחות, מכל מקום ראוי לו לכל ירא שמים שימתין בצאת השבת עד לזמן רבינו תם, שהרי עשיית מלאכה בשבת היא באיסור סקילה, ועל כן נכון מאד להחמיר בדבר.

אולם במוצאי שבת של פורים, לא ניתן לעכב את כל הציבור שלא לקרוא מגילה עד זמן רבינו תם. ומקרא המגילה לבדו אינו מלאכה שיש לעכב אותה עד זמן רבינו תם. לכן הנכון הוא, שמיד בסיום תפילת ערבית יקראו המגילה לכל הציבור. ומכיון שצריכים לברך לפני קריאת המגילה על הנר "בורא מאורי האש", לכן נכון שיבקשו מילד אחד מן המתפללים, שהוא ידליק את הנר של ההבדלה, וכל הציבור יוכלו לברך על אותו הנר "בורא מאורי האש".

וכן מנהג מרן הרב שליט"א בכל מוצאי שבת, שמכיון שהוא מבדיל בבית הכנסת לפני זמן רבינו תם, לכן מדליק ילד אחד את נר ההבדלה, והרב מברך עליו בורא מאורי האש.

ולכן לסיכום: יש לקרוא את המגילה בצאת השבת. ואין להמתין עם הקריאה עד זמן רבינו תם. ויש להבדיל על הכוס רק לאחר קריאת המגילה, אחרי אמירת "עלינו לשבח". אבל על הנר יש לברך לפני קריאת המגילה. ומכיון שעוד לא הגיע זמן רבינו תם, יש לבקש מילד אחד מן המתפללים שידליק את הנר בכדי שיוכלו לברך עליו.ולאחר התפילה בשעת ההבדלה, יש לדלג על ברכת בורא מאורי האש, שהרי כבר בירכו אותה קודם לכן.

לשאלת רבים: בשנה זו (תש"ע) יחול ליל פורים במוצאי שבת. ועל כן נשאלת השאלה, מתי יש להבדיל על הכוס, האם יש לעשות הבדלה לפני קריאת המגילה או אחריה. וכן, האם יש להמתין עם קריאת המגילה עד לאחר זמן "רבינו תם"?

תשובה: כשחל פורים במוצאי שבת, אומרים הציבור לאחר התפילה "ויהי נועם" עד "ואתה קדוש". ואחר כך קוראים במגילה. אולם אין להבדיל על הכוס (כלומר, עם יין) לפני קריאת המגילה, משום שאנו מעדיפים לאחר (לדחות) כמה שניתן את הוצאת השבת בהבדלה. וכן דעת מרן השלחן ערוך והרמ"א, שיש לקרוא את המגילה תחילה, ורק אחר כך להבדיל על הכוס.

אולם לענין ברכת "בורא מאורי האש", כתב הכל בו, שיש לברך ברכת בורא מאורי האש לפני קריאת המגילה, משום שברכת בורא מאורי האש נתקנה על בריאת האש בעולם, והרי האדם בשעת קריאת המגילה נהנה מאור האש שברא ה' יתברך, ולכן דבר נכון הוא שיברך תחילה על מאור האש, ואחר כך יקרא את המגילה. וכן כתב רבינו אברהם אב"ד, בעל ספר האשכול, וזו לשונו: הקורא את המגילה לאור הנר, וממלא עיניו מן האור, וניזון ממנו מתחילת קריאת המגילה ועד סופה, ואחר כך מברך בורא מאורי האש, לא נכון הדבר. עד כאן לשונו. ומבואר בדבריו כדברי הכל בו, שיש לברך בורא מאורי האש לפני קריאת המגילה. וכן כתבו עוד רבים מהפוסקים, ועד אחרון מרן רבינו הגדול שליט"א בספרו חזון עובדיה, שיש לברך בורא מאורי האש לפני קריאת המגילה.

וביארנו כבר בזמנו, גודל חשיבות הדבר, שימתין אדם שלא לעשות שום מלאכה בצאת השבת, עד שיגיע זמן "רבינו תם", שהוא כשבעים ושתים דקות (זמניות) לאחר שקיעת החמה במוצאי שבת. מכיון שלדעת רבים מהפוסקים, ומרן השלחן ערוך, אין השבת יוצאת עד שיגיע זמן זה. ואף על פי שלדעת הגאונים יוצאת השבת עוד קודם לכן, וכפי זמן צאת השבת המופיע בלוחות, מכל מקום ראוי לו לכל ירא שמים שימתין בצאת השבת עד לזמן רבינו תם, שהרי עשיית מלאכה בשבת היא באיסור סקילה, ועל כן נכון מאד להחמיר בדבר.

אולם במוצאי שבת של פורים, לא ניתן לעכב את כל הציבור שלא לקרוא מגילה עד זמן רבינו תם. ומקרא המגילה לבדו אינו מלאכה שיש לעכב אותה עד זמן רבינו תם. לכן הנכון הוא, שמיד בסיום תפילת ערבית יקראו המגילה לכל הציבור. ומכיון שצריכים לברך לפני קריאת המגילה על הנר "בורא מאורי האש", לכן נכון שיבקשו מילד אחד מן המתפללים, שהוא ידליק את הנר של ההבדלה, וכל הציבור יוכלו לברך על אותו הנר "בורא מאורי האש".

וכן מנהג מרן הרב שליט"א בכל מוצאי שבת, שמכיון שהוא מבדיל בבית הכנסת לפני זמן רבינו תם, לכן מדליק ילד אחד את נר ההבדלה, והרב מברך עליו בורא מאורי האש.

ולכן לסיכום: יש לקרוא את המגילה בצאת השבת. ואין להמתין עם הקריאה עד זמן רבינו תם. ויש להבדיל על הכוס רק לאחר קריאת המגילה, אחרי אמירת "עלינו לשבח". אבל על הנר יש לברך לפני קריאת המגילה. ומכיון שעוד לא הגיע זמן רבינו תם, יש לבקש מילד אחד מן המתפללים שידליק את הנר בכדי שיוכלו לברך עליו.ולאחר התפילה בשעת ההבדלה, יש לדלג על ברכת בורא מאורי האש, שהרי כבר בירכו אותה קודם לכן.

ביארנו שיש מצוה מן התורה לקדש בליל שבת, ומדברי רבותינו למדנו שיש לקדש על כוס יין.

הכל חייבים בקידוש, ומכל מקום המנהג הוא שבעל הבית מקדש ומוציא את בני ביתו ידי חובת הקידוש, מדין "שומע כעונה", דהיינו שמי ששומע את הקידוש הרי הוא כמי שאומר את הקידוש בעצמו. לפיכך, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, (על פי דברי מהר"ש אבוהב בספרו דבר שמואל), שבשעה שהמקדש מזכיר שם ה' בברכות הקידוש, לא יענו אחריו בני הבית "ברוך הוא וברוך שמו", שכל ברכה שהשומעים יוצאים בה ידי חובה אין לענות ברוך הוא וברוך שמו. והטעם לזה שמכיון שהשומע הרי הוא כמו שמברך בעצמו, אם הוא מפסיק לענות "ברוך הוא וברוך שמו" אחר הזכרת שם ה', נחשב כמי שמוסיף ומפסיק באמצע הברכה (כאילו אומר "ברוך אתה ה' ברוך הוא וברוך שמו וכו') ומשנה מנוסח הברכה שקבעו רבותינו.

מכיון שכל בני הבית יוצאים ידי חובת הקידוש בשמיעתם אותו מפי המקדש, צריך שישימו ליבם היטב לשמוע ברכת הקידוש מתחילה ועד סוף מפי המקדש. וחייבים כל השומעים לכוין לצאת ידי חובת הקידוש, וכן צריך שיכוין המקדש להוציאם ידי חובה. (וכפי שהסברנו גם לענין קריאת המגילה בפורים).

אסור לטעום כלום מזמן שקיעת החמה בליל שבת עד שיקדש. ואפילו מים אסור לשתות עד שיקדש. (ואם קיבל עליו שבת מבעוד יום, אסור מיד לטעום עד שיקדש, אף על פי שעדיין לא שקעה החמה).

לפני הקידוש צריך שתהיה מפה פרוסה על השולחן, ויהיו מונחים עליה שתי החלות (או שני כיכרות לחם אחר) ואחר כך יש לפרוס על גבי החלות מפית אחרת. וזה זכר למן שירד במדבר, שהיה כמונח בקופסא, טל למטה וטל למעלה והמן באמצע. ובתלמוד ירושלמי הוסיפו טעם לזה, לפי שאם תהיה הפת מגולה והוא אינו מקדים לברך עליה אלא מעדיף לברך על היין, הרי זה כמו שמבייש את הפת, ויש גם סוברים שאם הפת אינה מכוסה, באמת צריך לקדש עליה ולא על היין, ולכן יש לכסות את החלות ואחר כך לקדש על היין.

ביארנו שיש מצוה מן התורה לקדש בליל שבת, ומדברי רבותינו למדנו שיש לקדש על כוס יין.

הכל חייבים בקידוש, ומכל מקום המנהג הוא שבעל הבית מקדש ומוציא את בני ביתו ידי חובת הקידוש, מדין "שומע כעונה", דהיינו שמי ששומע את הקידוש הרי הוא כמי שאומר את הקידוש בעצמו. לפיכך, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, (על פי דברי מהר"ש אבוהב בספרו דבר שמואל), שבשעה שהמקדש מזכיר שם ה' בברכות הקידוש, לא יענו אחריו בני הבית "ברוך הוא וברוך שמו", שכל ברכה שהשומעים יוצאים בה ידי חובה אין לענות ברוך הוא וברוך שמו. והטעם לזה שמכיון שהשומע הרי הוא כמו שמברך בעצמו, אם הוא מפסיק לענות "ברוך הוא וברוך שמו" אחר הזכרת שם ה', נחשב כמי שמוסיף ומפסיק באמצע הברכה (כאילו אומר "ברוך אתה ה' ברוך הוא וברוך שמו וכו') ומשנה מנוסח הברכה שקבעו רבותינו.

מכיון שכל בני הבית יוצאים ידי חובת הקידוש בשמיעתם אותו מפי המקדש, צריך שישימו ליבם היטב לשמוע ברכת הקידוש מתחילה ועד סוף מפי המקדש. וחייבים כל השומעים לכוין לצאת ידי חובת הקידוש, וכן צריך שיכוין המקדש להוציאם ידי חובה. (וכפי שהסברנו גם לענין קריאת המגילה בפורים).

אסור לטעום כלום מזמן שקיעת החמה בליל שבת עד שיקדש. ואפילו מים אסור לשתות עד שיקדש. (ואם קיבל עליו שבת מבעוד יום, אסור מיד לטעום עד שיקדש, אף על פי שעדיין לא שקעה החמה).

לפני הקידוש צריך שתהיה מפה פרוסה על השולחן, ויהיו מונחים עליה שתי החלות (או שני כיכרות לחם אחר) ואחר כך יש לפרוס על גבי החלות מפית אחרת. וזה זכר למן שירד במדבר, שהיה כמונח בקופסא, טל למטה וטל למעלה והמן באמצע. ובתלמוד ירושלמי הוסיפו טעם לזה, לפי שאם תהיה הפת מגולה והוא אינו מקדים לברך עליה אלא מעדיף לברך על היין, הרי זה כמו שמבייש את הפת, ויש גם סוברים שאם הפת אינה מכוסה, באמת צריך לקדש עליה ולא על היין, ולכן יש לכסות את החלות ואחר כך לקדש על היין.

ביארנו שיש מצוה מן התורה לקדש בליל שבת, ומדברי רבותינו למדנו שיש לקדש על כוס יין.

הכל חייבים בקידוש, ומכל מקום המנהג הוא שבעל הבית מקדש ומוציא את בני ביתו ידי חובת הקידוש, מדין "שומע כעונה", דהיינו שמי ששומע את הקידוש הרי הוא כמי שאומר את הקידוש בעצמו. לפיכך, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, (על פי דברי מהר"ש אבוהב בספרו דבר שמואל), שבשעה שהמקדש מזכיר שם ה' בברכות הקידוש, לא יענו אחריו בני הבית "ברוך הוא וברוך שמו", שכל ברכה שהשומעים יוצאים בה ידי חובה אין לענות ברוך הוא וברוך שמו. והטעם לזה שמכיון שהשומע הרי הוא כמו שמברך בעצמו, אם הוא מפסיק לענות "ברוך הוא וברוך שמו" אחר הזכרת שם ה', נחשב כמי שמוסיף ומפסיק באמצע הברכה (כאילו אומר "ברוך אתה ה' ברוך הוא וברוך שמו וכו') ומשנה מנוסח הברכה שקבעו רבותינו.

מכיון שכל בני הבית יוצאים ידי חובת הקידוש בשמיעתם אותו מפי המקדש, צריך שישימו ליבם היטב לשמוע ברכת הקידוש מתחילה ועד סוף מפי המקדש. וחייבים כל השומעים לכוין לצאת ידי חובת הקידוש, וכן צריך שיכוין המקדש להוציאם ידי חובה. (וכפי שהסברנו גם לענין קריאת המגילה בפורים).

אסור לטעום כלום מזמן שקיעת החמה בליל שבת עד שיקדש. ואפילו מים אסור לשתות עד שיקדש. (ואם קיבל עליו שבת מבעוד יום, אסור מיד לטעום עד שיקדש, אף על פי שעדיין לא שקעה החמה).

לפני הקידוש צריך שתהיה מפה פרוסה על השולחן, ויהיו מונחים עליה שתי החלות (או שני כיכרות לחם אחר) ואחר כך יש לפרוס על גבי החלות מפית אחרת. וזה זכר למן שירד במדבר, שהיה כמונח בקופסא, טל למטה וטל למעלה והמן באמצע. ובתלמוד ירושלמי הוסיפו טעם לזה, לפי שאם תהיה הפת מגולה והוא אינו מקדים לברך עליה אלא מעדיף לברך על היין, הרי זה כמו שמבייש את הפת, ויש גם סוברים שאם הפת אינה מכוסה, באמת צריך לקדש עליה ולא על היין, ולכן יש לכסות את החלות ואחר כך לקדש על היין.