נאמר בתורה (ויקרא יט), "ולא תשחית את פאת זקנך". ובגמרא במסכת מכות (כ.) אמרו, שאינו חייב אלא אם גילח זקנו בתער (היינו סכין), ושהיה זה גילוח שיש בו השחתה, אבל גילוח במספריים, אף על פי שנראה הגילוח כעין תער, אין בזה איסור מן הדין. ומכל מקום כתב הריטב"א, וזו לשונו, ופאת זקנם לא יגלחו, ומשורת הדין כל שהוא מגלח במספריים אפילו כעין תער מותר, אבל מדת חסידים שלא לעשות כן מפני חשד הרואים. וכן ראוי לעשות. וכן דעת רוב רבותינו הראשונים, שלענין הלכה מותר לגלח את הזקן במספריים, אף על פי שהוא מגלח סמוך לעור הפנים, וכן פסק מרן השלחן ערוך (יורה דעה סימן קפא), שלגלח במספריים כעין תער מותר. אבל לגלח שיער הזקן בסכין ממש, יש בזה איסור חמור מאד מן התורה, ומי שעושה כן אין להעלותו כשליח ציבור להוציא את הרבים ידי חובתם, מפני שהוא עובר בשאט נפש על אחד הדינים החמורים בתורה, וענשו מפורש בזהר הקדוש ובספרי המקובלים שהוא עון גדול ונורא מן החמורות ממש.

והנה בדורות האחרונים נכנס חידוש בתחום זה של גילוח הזקן, על ידי "מכונת גילוח", והגם שהיו מגדולי ישראל שאסרו בתכלית את השימוש במכונה זו, ובהם הגאון הכהן הגדול רבינו ישראל מאיר מראדין, המחבר ספר חפץ חיים. מכל מקום רבים אחרים נהגו להקל בזה ולהשתמש במכונות גילוח. ויש בזה הרבה משא ומתן בדברי האחרונים. ועיקר הטעם להקל בגילוח במכונת גילוח, הוא מן הסיבה שכתבנו, שאף שאסור לגלח הזקן בסכין, מכל מקום לגלח במספריים, אף שהוא נראה אחר כך כמו שגילח בסכין, מותר מעיקר הדין.

ומאחר ודרך הפעולה של רוב מכונות הגילוח, היא באמצעות שני חלקים, סכין וכנגדו מתכת אחרת, וכאשר נפגשת הסכין המסתובבת בשערה, אין היא חותכת אותה אלא, בהפגשה במתכת שכנגדה, והשערה נלחצת ביניהם ונחתכת, ואם כן נראה שזה ממש כעין פעולת המספריים שכתבנו שמותר לגלח הזקן באופן כזה אף שהוא נראה כעין תער. ובפרט שמכונת הגילוח אינה מגיעה כלל לעור הפנים, אלא יש רשת החוצצת בין הסכינים לעור הפנים, בכדי שלא יפצע זה המתגלח, ואם כן אין כאן חשש גילוח, ודומה הדבר לכל סידור זקן על ידי מספרים, שאין בזה חשש איסור כלל מכיון שאינו מגלח את הזקן לגמרי. וכן היה מורה הגאון רבינו צבי פסח פראנק זצ"ל, שיש להקל להשתמש במכונת גילוח, שיזהר שלא להדק את המכונה אל עור הפנים, שאז אין חשש שהסכינים יגעו ממש בעור הפנים, ובזה יש להקל.

אולם במכונות הגילוח הקיימות בשנים האחרונות, נוצרה בעיה חדשה, והיא, שהואיל ויצרני המכונות חפצים שהגילוח במכונה יהיה למשעי, הם חפצים שסכיני הגילוח יהיו צמודים עד כמה שניתן לעור הפנים, ולפיכך החלו לייצר רשת גמישה, דקה מן הדקה, שהיא החוצצת בין הסכין לעור הפנים. ומכיון שעור הפנים הוא גמיש מעט, קורה שעל ידי לחיצת המכונה על פני האדם, מגיע מן העור שלו עד לסכין המכונה ממש, ואז יכול להווצר מצב שהסכין תחתוך את השערה מיד, בדיוק כפעולת התער האסור מן התורה. ולכן יש מגדולי הפוסקים שהעירו שראוי לא להשתמש בכלל במכונות אלו,  ויש אחרים שהיקלו בזה מסברות אחרות.

ולענין הלכה, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שהמיקל להשתמש במכונת גילוח במקום צורך גדול, כגון מסיבות של פרנסה, או מחמת שעלול הדבר לעורר מחלוקת בבית, יש לו על מה שיסמוך, אך זאת בתנאי, שיזהר שלא להדק את המכונה אל עור הפנים, בכדי שלא תחתך שערה מן הסכין עצמה על עור הפנים ממש. וכמו שביארנו. ומכל מקום, מפני שהדברים נוגעים באיסור תורה, נכון מאד למי שיש לו את האפשרות, שיגלח זקנו במכונה שאין בה חשש כזה, כגון שידוע בלי ספק שאין היא מגלחת את השיער עד השורש, אלא משאירה מעט ממנו. או ינהג באופן הטוב ביותר, שישאיר אפילו מעט משיער הזקן בצורה נאה ומסודרת, ובזה ידי חובת כל הדיעות. אבל מי שהוא מגלח זקנו בתער ממש, עליו להרחיק עצמו מאיסור גדול זה, ויעבור להשתמש במכונת גילוח, שכפי המצב היום, הן מגלחות את הזקן בצורה יפה ומניחה את הדעת גם למי שהיה רגיל לגלח זקנו בתער ממש. ויעשה כמו שכתבנו. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר.

בהלכה הקודמת ביארנו, שבזמן שאדם מברך על מאכל, צריך שיהיה המאכל מונח לפניו בזמן שמברך, אבל אם בירך, ואחר הברכה הביאו לפניו את המאכל, צריך לחזור ולברך שנית, וכפי שנתבאר.
 
בירך על מאכל, והובאו לפניו עוד מיני מאכלים
כתב מרן השלחן ערוך; מי שבירך על פירות שלפניו, ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין (הסוג), או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון, אין צריך לברך שוב.
ולמשל, תפוחים ותפוזים, על שניהם מברכים "בורא פרי העץ". ומעתה, אדם שבירך על תפוחים ברכת בורא פרי העץ, ואכל את כל התפוחים שהיו מונחים לפניו (או שגם אנשים אחרים אכלו עמו וסיימו לאכול את כל התפוחים), ולאחר מכן הובאו לפניו תפוזים. אינו חוזר לברך על התפוזים, שכן נפטר מברכתם בברכתו על התפוחים.
 
ואף על פי שביארנו, שאם בירך על פירות שלא היו מונחים לפניו, ואחר כך הובאו הפירות לפניו, צריך לחזור ולברך, זהו דווקא בזמן שבשעת הברכה לא היו מונחים לפניו פירות כלל, ולכן לא היה לברכה "על מה לחול" כמו שכתבנו, ונחשב הדבר כאילו לא בירך כלל, אבל כאן, שבשעת הברכה היו לפניו תפוחים, ואכל מהם, נפטר בברכתם גם מברכת התפוזים.
 
ולכתחילה נכון שבשעה שמברך, יכוין לפטור בברכתו גם את התפוזים שיובאו לפניו אחר כך. אבל בדיעבד, אף על פי שלא היה בדעתו מתחילה לברך על מה שהביאו לו לאחר מכן, לא יברך עליהם.
 
הובאו לפניו משקאות לאחר שבירך על מאכלים 
ודין זה שייך אפילו במאכל ומשקה שברכתם שווה, וכגון שהיה אוכל דגים, שברכתם "שהכל נהיה בדברו", ואחר כך הביאו לפניו מים או מיץ שברכתם "שהכול נהיה בדברו", אינו חוזר לברך על המשקה, שהרי נפטר מברכתו בברכת הדגים.
 
אם היה המין השני חשוב יותר מהמין הראשון 
במה דברים אמורים שאם בירך על מין אחד, והביאו לפניו מין אחר שברכתו שווה לברכת הראשון, שאינו מברך על המין השני? כשאין המין השני חשוב יותר מן הראשון, כמו תפוחים ותפוזים שהזכרנו, אבל אם המין השני חשוב יותר מן הראשון, וכגון שהביאו לפניו אחר כך תמרים, יכול לברך שוב על התמרים.
 
וטעם הדברים, כתב הרשב"א, משום אין הפרי השני החשוב (כלומר התמר) נפטר בברכת הראשון שאינו חשוב כמוהו. והעתיק דבריו מרן בבית יוסף. ואף שיש אומרים שלהלכה אין לחזור ולברך על הפרי החשוב, וטעמם הוא מפני שדברי הרשב"א לא הובאו להלכה בשלחן ערוך, מכל מקום כתב בשו"ת שער אשר, שדברי הרשב"א מוסכמים לכל הדעות, ואין חולק עליהם, ומה שמרן לא הביאם בשלחן ערוך, אין זה משום שאינו סובר כדעת הרשב"א. ולפיכך יש לחזור ולברך על הפרי החשוב שנית. וכן פסק בספר בן איש חי. וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שהרוצה לחזור ולברך כדעת הבן איש חי על פי דברי הרשב"א, לא הפסיד, ויכול לחזור ולברך שנית.

אולם אם כיון בתחילה כשבירך, גם על הפרי השני החשוב, בודאי שאינו חוזר לברך עליו שוב, שאז כבר נפטר בברכת הראשון.

בהלכה הקודמת ביארנו, שבזמן שאדם מברך על מאכל, צריך שיהיה המאכל מונח לפניו בזמן שמברך, אבל אם בירך, ואחר הברכה הביאו לפניו את המאכל, צריך לחזור ולברך שנית, וכפי שנתבאר.
 
בירך על מאכל, והובאו לפניו עוד מיני מאכלים
כתב מרן השלחן ערוך; מי שבירך על פירות שלפניו, ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין (הסוג), או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון, אין צריך לברך שוב.
ולמשל, תפוחים ותפוזים, על שניהם מברכים "בורא פרי העץ". ומעתה, אדם שבירך על תפוחים ברכת בורא פרי העץ, ואכל את כל התפוחים שהיו מונחים לפניו (או שגם אנשים אחרים אכלו עמו וסיימו לאכול את כל התפוחים), ולאחר מכן הובאו לפניו תפוזים. אינו חוזר לברך על התפוזים, שכן נפטר מברכתם בברכתו על התפוחים.
 
ואף על פי שביארנו, שאם בירך על פירות שלא היו מונחים לפניו, ואחר כך הובאו הפירות לפניו, צריך לחזור ולברך, זהו דווקא בזמן שבשעת הברכה לא היו מונחים לפניו פירות כלל, ולכן לא היה לברכה "על מה לחול" כמו שכתבנו, ונחשב הדבר כאילו לא בירך כלל, אבל כאן, שבשעת הברכה היו לפניו תפוחים, ואכל מהם, נפטר בברכתם גם מברכת התפוזים.
 
ולכתחילה נכון שבשעה שמברך, יכוין לפטור בברכתו גם את התפוזים שיובאו לפניו אחר כך. אבל בדיעבד, אף על פי שלא היה בדעתו מתחילה לברך על מה שהביאו לו לאחר מכן, לא יברך עליהם.
 
הובאו לפניו משקאות לאחר שבירך על מאכלים 
ודין זה שייך אפילו במאכל ומשקה שברכתם שווה, וכגון שהיה אוכל דגים, שברכתם "שהכל נהיה בדברו", ואחר כך הביאו לפניו מים או מיץ שברכתם "שהכול נהיה בדברו", אינו חוזר לברך על המשקה, שהרי נפטר מברכתו בברכת הדגים.
 
אם היה המין השני חשוב יותר מהמין הראשון 
במה דברים אמורים שאם בירך על מין אחד, והביאו לפניו מין אחר שברכתו שווה לברכת הראשון, שאינו מברך על המין השני? כשאין המין השני חשוב יותר מן הראשון, כמו תפוחים ותפוזים שהזכרנו, אבל אם המין השני חשוב יותר מן הראשון, וכגון שהביאו לפניו אחר כך תמרים, יכול לברך שוב על התמרים.
 
וטעם הדברים, כתב הרשב"א, משום אין הפרי השני החשוב (כלומר התמר) נפטר בברכת הראשון שאינו חשוב כמוהו. והעתיק דבריו מרן בבית יוסף. ואף שיש אומרים שלהלכה אין לחזור ולברך על הפרי החשוב, וטעמם הוא מפני שדברי הרשב"א לא הובאו להלכה בשלחן ערוך, מכל מקום כתב בשו"ת שער אשר, שדברי הרשב"א מוסכמים לכל הדעות, ואין חולק עליהם, ומה שמרן לא הביאם בשלחן ערוך, אין זה משום שאינו סובר כדעת הרשב"א. ולפיכך יש לחזור ולברך על הפרי החשוב שנית. וכן פסק בספר בן איש חי. וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שהרוצה לחזור ולברך כדעת הבן איש חי על פי דברי הרשב"א, לא הפסיד, ויכול לחזור ולברך שנית.

אולם אם כיון בתחילה כשבירך, גם על הפרי השני החשוב, בודאי שאינו חוזר לברך עליו שוב, שאז כבר נפטר בברכת הראשון.

תשובה: בראשית עלינו להזכיר שוב את עיקר דין ברכת מעין שלוש. האוכל שיעור כזית (שהוא שיעור של כעשרים ושבעה גרם) מפירות שבעת המינים (כגון תמרים או רימונים או ענבים), מברך בסיום אכילתו ברכה אחרונה שהיא ברכת מעין שלוש (הנקראת כך מפני שהיא כוללת בתוכה את שלושת הברכות  שאנו מברכים בברכת המזון, כפי שביארנו בהזדמנות אחרת), על העץ ועל פרי העץ. ואם הפירות גדלו על אדמת ארץ ישראל, אז מברך, על הארץ ועל פירותיה. ואם אכל אדם עוגות או שאר מאכלים שברכתם בורא מיני מזונות, מברך בסיום אכילתו ברכת מעין שלוש, על המחיה ועל הכלכלה. ואם היה אותו המאכל מיוצר מחטה הגדלה בארץ ישראל (דבר שאינו שכיח), מברך על הארץ ועל מחיתה. ואם שתה רביעית יין (שהוא שיעור קרוב לשמונים ואחת מ"ל יין) או מיץ ענבים, ושתה את כל אותו השיעור בבת אחת, גם כן מברך אחר השתיה ברכת מעין שלוש, על הארץ ועל פרי הגפן. ואם היה היין מיוצר מענבים הגדלים בארץ ישראל, מברך, על הארץ ועל פרי גפנה. וכפי שנדפס נוסח ברכה זו בסידורים. (בסידור יחוה דעת עמ' רעד).

ומעתה עלינו לדון כיצד יש לנהוג כאשר אכל אדם עוגה בשיעור כזית, ואכל גם פירות משבעת המינים כשיעור, וגם שתה רביעית יין, כיצד יעשה, האם יברך על כל מאכל ומאכל ברכה אחרונה בפני עצמו, או שיברך ברכה אחת ויכלול בתוכה את שלושת הענינים, כלומר שיחתום בברכתו "על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות".

ושורש השאלה, הוא לפי מה שנתבאר אצלינו כבר בעבר, שאין לחתום (לחתום, הכוונה לחתימת הברכה, כלומר לסיום הברכה) בברכה בשניים, מפני שאין עושין מצוות חבילות חבילות (שיש בכך זלזול במצוות). ומטעם זה כתבנו בעבר שהנוסח הנכון בסיום ברכת על המחיה הוא "על הארץ ועל המחיה", ואין לחתום "על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה", משום שבכך הוא חותם בשניים. ואם כן לכאורה גם בנדון שאלתינו, נכון יותר שיברך שלש ברכות נפרדות על מה שאכל, ולא יחתום בשלשה ענינים בסיום ברכה אחת.

אולם דעת רוב רבותינו הראשונים, שבנדון כמו שלנו, יש לברך רק ברכה אחת על כל מה שאכל ויחתום ברכתו בשלשה ענינים. שכן פסקו בעל הלכות גדולות והרמב"ם ורבינו הטור, וכן פסק מרן השלחן ערוך (בסימן רח). ואף על פי שבאופן כללי הדין הוא שאין חותמין בשניים, מכל מקום בנדון שלנו אין לחוש לזה, שאין החתימה נחשבת לחתימה בשני ענינים, שהכל ענין אחד הוא, מפני שהארץ היא מוציאה המחיה (הקמח) והיין והפירות. (ולענין מה שכתבנו שאין לחתום על המחיה ועל הכלכלה, זהו מפני שכך היא גרסת רוב הראשונים בנוסח הברכה, וגם יש אומרים שהכלכלה היא ענין אחר לגמרי ואינה ענין אחד עם המחיה היוצאת מן הארץ).

ולכן להלכה, האוכל מפירות שבעת המינים, ושתה גם יין, ואכל גם מיני מזונות, ועליו לברך על כולם ברכה אחרונה, יברך ברכה אחת מעין שלוש על כולם, ויכלול בברכתו את שלשת הענינים שהוא חייב לברך עליהם, כך שבתחילת הברכה יאמר ברוך אתה ה' וכו' "על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ" וכו'. ויחתום "על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות".

ולעולם סדר הקדימה הוא, על המחיה ואחר כך הגפן ואחר כך העץ. ולפיכך הוא הדין שאם אכל מיני מזונות וגם שתה יין, יזכיר שני ענינים בברכתו, ויקדים את המחיה לגפן, וכן על זה הדרך.

השבוע (ביום רביעי הקרוב) אנו נכנסים לחודש שבט, וביום ט"ו בחודש שבט, שיחול בעוד כשבועיים וחצי, נוהגים לאכול מיני מאכל שונים להרבות בברכות. ולכן נחל מהיום ללמוד הלכות ברכות.
 
בגמרא במסכת ברכות (דף לה.) תנו רבנן, אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, מעל. (מעל, מלשון מעילה, כאדם הנהנה מן ההקדש, שהרי העולם כולו שייך לה' יתברך, שנאמר "לה' הארץ ומלואה".) ושם בגמרא הקשו, שמצד אחד נאמר בפסוק "לה' הארץ ומלואה" ומצד שני נאמר "והארץ נתן לבני אדם", ולכאורה הפוסקים סותרים זה את זה, שאם הארת היא לה', היא אינה לבני האדם, ואם נתנה לבני האדם, היא אינה לה'. ותירצו בגמרא, כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה, כלומר, שעל המצב קודם שהאדם בירך נאמר "לה' הארץ ומלואה", ואחר שבירך ממילא הוא רשאי לאכול שנאמר "והארץ נתן לבני אדם". ולפיכך חובה על כל אדם ללמוד היטב דיני הברכות בכדי שלא יבא חלילה לידי מעילה בקדשים, על ידי שלא יברך במקום שצריך לברך, או שיברך ברכה שאינה נכונה, ובכך גם עלול להיכשל בעוון הוצאת שם שמים מפיו שלא לצורך, ועוונו גדול. ולהיפך, המברך כהוגן ובכוונה ראויה, זוכה בכך לשכר גדול, וגם נודע מה שכתבו רבותינו המקובלים, שעל ידי ברכה נכונה זוכה לתקן כמה דברים ואשריו ואשרי חלקו.
 
טעה והכניס מאכל לפיו ללא ברכה 
אם טעה אדם, והכניס דבר מאכל לפיו בלא ברכה, כיצד ינהג?
 
ראשית יש להקדים, כי אין לברך לכתחילה בשעה שנכנס כבר איזה דבר לתוך פיו. שהרי נאמר "ימלא פי תהלתך". ולפיכך אם הכניס אדם דבר מאכל לפיו ללא ברכה, ואותו מאכל הוא דבר שאינו נמאס (נעשה מאוס) אם יפלטנו חוץ מפיו, כגון סוכריה, הדין הוא שעליו לפלוט מפיו את אותו מאכל, ויברך עליו כהוגן, שהרי אין לברך כשפיו מלא בדבר מאכל. אבל אם אינו יכול לפלוט את אותו המאכל משום שהוא דבר שנמאס אם יפלטנו, יסלקו לצד אחד בפיו, ויברך עליו.

ואם טעה והכניס משקה לתוך פיו בלא ברכה. (שאז אינו יכול לברך כשהמשקה בתוך פיו, וגם אינו יכול לפלוט את המשקה, משום שבודאי ימאס על ידי כך), יהרהר את מילות הברכה בלבו, ואחר כך יבלע. ואם שותה עוד, יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ויברך בפיו על מה שממשיך לשתות. (ולא יסמוך על מה שבירך ברכה ראשונה בהרהור הלב).