גליון זה קדוש כדין שאר דברי תורה המודפסים,
נא לנהוג בו בקדושה ואחר מכן להניחו בגניזה.

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה

למורנו ורבנו רבי עובדיה יוסף בן גורגי'ה שליט"א

הוקדש על ידי

אתר הלכה יומית

האם שייכים מושגים של קניה ומכירה בעניינים רוחניים.

בהלכות הקודמות נתבאר שאדם המחזיק מבחינה כלכלית באנשים אחרים הלומדים, נחשב לו הדבר כאילו הוא לומד בעצמו. (אולם אינו רשאי ליבטל לגמרי מן התורה כמו שהזכרנו.)

נאמר בשיר השירים "אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו". (ועניין האהבה הנזכרת היא אהבת ה' ומצוותיו.) ובגמרא במסכת סוטה (כא.)  שאלו, מאי בוז יבוזו לו? (כלומר באיזה אופן אם ייתן אדם מממונו תמורת תורה ומצוות בוז יבוזו לו,) ועונה הגמרא, כהלל ושבנא. ומסבירה הגמרא, כי הלל ושבנא אחים היו, שבנא עסק בסחורה והתעשר מאד, ואילו הלל עסק בתורה מתוך עוני עצום, לבסוף נתמנה הלל נשיא על ישראל, בא אליו שבנא ואמר, הבה נחלוק יחדיו את רכושי ואת חלקך בעולם הבא בזכות התורה שלמדת, יצאה בת קול ואמרה, אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. ועוד אמרו בגמרא שרבי יוחנן היה גם כן עני, והיה עוסק בתורה, והנשיא היה מפרנסו ומספק כל צרכיו בזמן שהיה עוסק בתורה, ועל כך לא נאמר "בוז יבוזו לו" משום שהנשיא לא בא לרבי יוחנן אחרי שלמד וביקש לקנות בכסף זכות תורתו, אלא היה מפרנסו ומתוך כך יכול היה רבי יוחנן לשקוד בתורה, והרי זה כשכר כל מחזיק ביד תלמידי חכמים, שאינו בבחינת "קניית זכות רוחנית בכסף" אלא בבחינת סיוע להרבות תורה בעולם אשר אין מעלה למעלה ממנה.

ועל פי דברי הגמרא פסק רבינו ירוחם, שהעוסק בתורה יכול להתנות עם האיש הבא להחזיק בו קודם שיעסוק בתורה שייטול חלק מלימודו, כמו יששכר וזבולון, אבל אחר שעסק בתורה כבר, ובא לתת חלק מלימודו עבור ממון, אינו כלום, שעל זה נאמר, אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. והביא דבריו מרן הבית יוסף, וכן פסקו הרמ"א והש"ך.

והגאון ההפלאה (רבי פינחס הלוי איש הורויץ) כתב, יש חושבים, שעל ידי החזקתם בתלמיד חכם, הם קונים ממנו חלק מתורתו, כדרך שאר משא ומתן, אולם חלילה מלחשוב כן, וכי ימכור תלמיד חכם אפילו שעה אחת מחלקו מחיי העולם הבא, אשר הוא יפה מכל חיי העולם הזה, וכל שכן שעה אחת בתורה שהיא חשובה מכל חיי העולם הזה. ומה שאמרנו שיש שכר למחזיקים ביד לומדי תורה, אין זה מחמת שקנו זכות לעולם הבא מן החכם בממון, אלא שהמחזיק ביד לומדי תורה מקבל שכרו מאת הקדוש ברוך הוא, ואין לזה שום שייכות לשכרו של התלמיד חכם. (והארכנו בזה בהלכה הקודמת)

וככל הדברים האלה כתב גם כן רבינו האי גאון, כי אין שכר המצוות דבר שהזוכה בו יכול להקנותו לאחר, והוסיף כי מי שבאמת הלך ומכר לאחר חלק מחלקו לעולם הבא, לא רק שבודאי לא מכר כלום, אלא שגם יש לומר שהפסיד את חלקו לעולם הבא, לפי שזלזל בשכרו והשתמש בו כקרדום לאכול בו לחם.

ולפיכך כאמור אסור לעשות עניינים של מקח וממכר בשכר המצוות, שלא רק שאין בשכר המצוות שייכות לקניה ומכירה, אלא אף יש בכך משום זלזול חמור בשכר המצוות שנותן ה' יתברך. ולכן המסייע בידי לומדי תורה, צריך שיסייע בידם בעת לימודם ויחשב לו הדבר כמו שלומד תורה, ואם מסייעם אחר תלמודם לא יחשוב לקנות בזה משכרם על לימודם שעבר, אלא יחשוב שעושה בכך מצוה כמו שאמרו רבותינו, שיש מצוה לגרום הנאה לתלמידי חכמים, אבל אין הדבר נחשב כאילו לומד תורה בעצמו, אלא אם מתוך תמיכתו הם מתפנים מטרדת הפרנסה ושוקדים בתורה הקדושה.