בליל ט"ו בשבט, שיחול בליל שבת הבא עלינו לטובה, נוהגים להרבות באכילת פירות, ולכן דבר בעיתו מה טוב לבאר בימים אלו את סדר הברכות הנכון, מתוך מה שנתבאר כאן בעבר, ובתוספת נופך.
פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל הם שבעה מינים, ככתוב (דברים ח. ח.) "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". (ופירוש "דבש": תמרים. וכמבואר בירושלמי פ"א דביכורים ה"ג). ופירות שבעת המינים קודמים לברכה לכל שאר מיני פירות העץ, וכגון שנמצאים לפניו תפוחים ותמרים (שהתמרים הם משבעת המינים), או שקדים וצימוקים (שהצימוקים הם משבעת המינים, שהרי הם באים מהגפן), מברך תחילה על אותו מין שהוא משבעת המינים, ואוכל ממנו, ואחר כך אוכל מה שירצה. וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאף אם אותו המין שאינו משבעת המינים, חביב עליו יותר, כגון שחביבים עליו התפוחים יותר מן התמרים, או השקדים יותר מן הצמוקים, לעולם שבעת המינים קודמים, לברך עליהם תחילה (משום שקדימתן בברכות היא לא מחמת חביבותן, אלא מחמת חשיבותן שנזכרו בפסוק.)
וכל הקודם בפסוק בשבעת המינים עצמם, קודם לחברו, וכגון, הענבים קודמים לתאנה, שכן בפסוק הם מוזכרים ראשונים, וכן כל הקודם לחבירו מצד הקרבה למילת "ארץ" שבפסוק, קודם בברכתו לחבירו, בין אם הוא סמוך לפעם הראשונה שנאמר בה "ארץ", ובין אם הוא סמוך לפעם השנייה, ולפיכך, התמרים קודמים לענבים, כי התמרים נכתבו שניים אחרי מילת "ארץ" השנייה שבפסוק (ארץ זית שמן ו"דבש",) והגפן נכתב שלישי למילת "ארץ" הראשונה שבפסוק (ארץ חיטה ושעורה ו"גפן",) ולכן התמרים קודמים גם לתאנה ולרימון, משום שחשיבות הפרי נמדדת, על פי קרבתו למילת "ארץ" שבפסוק.
נמצא משפט הקדימה בברכות שבעת המינים כך הוא: ברכת "המוציא לחם מן הארץ" קודמת לכל דבר, (ומפני כך מכסים את החלות לפני הקידוש ביין בשבת ויום טוב, להראות כאילו אין כאן פת לפנינו בכדי להקדימו, וכפי שנתבאר כבר בהלכות קידוש, כי כל דיני הקדימה הם דווקא כשנמצאים שני המינים לפניו וברצונו לאכול משניהם, אבל אין צורך להמתין עד שיבא לפניו המין שמוקדם לברכה.) ולאחר מכן ברכת "בורא מיני מזונות", ולחם או עוגה שעשויים מקמח חיטה, קודמים ללחם או לעוגה שעשויים מקמח שעורים, שהרי חיטה נכתבה בפסוק לפני שעורה. ואחריהם זית, ואחריו תמרים, ואחר כך ענבים, ואחר כך תאנים, ואחר כך רימונים, ואחריהם שאר מיני פירות העץ. וברכה אחת שמברך "בורא פרי העץ" פוטרת כל מיני פירות העץ שיבא לאכול לאחר מכן, (אלא אם כיון בפירוש שלא לאכול עוד כמו שביארנו בהלכות ברכות).
אם טעה והקדים פרי עץ המאוחר בפסוק לחברו, כגון שבירך "בורא פרי העץ" על רימון, ויש לפניו תאנים, או אפילו בירך על פרי שאינו משבעת המינים, כגון תפוח, ויש לפניו פירות משבעת המינים, יצא ידי חובת הברכה ואינו חוזר לברך שוב. שאין משפט הקדימה של שבעת המינים כסדרן, אלא לעניין לכתחילה ולא לעכב בדיעבד.
יש הנוהגים בשבת זו שהיא שבת שירה, לתת אוכל, זרעונים וכדומה, לפני הצפורים, זכר למה שנאמר במדרש שילדי ישראל האכילו צפורים זרעונים שצמחו באילנות בים סוף, והצפורים הצטרפו לשירת בני ישראל. והנה יש לדעת כי על פי ההלכה אסור לעשות כן, כי אסור לאדם להאכיל בשבת בעלי חיים שאין האכלתן מוטלת עליו. ולפיכך, צפורי בר, אסור להאכילן בשבת. ומי שרוצה להחזיק במנהג זה, רשאי להניח מערב שבת צלוחית זרעונים על אדן החלון וכדומה, והצפורים לבטח יגיעו בבוקר יום השבת לאכול מהזרעונים, שבזה אין איסור כלל.
הבהרה:
בהלכה שהתפרסמה אמש
, כתבנו שאין להניח את פירות ט"ו בשבת ולאכלם אחר ברכת המזון, מפני שיש בזה חשש איסור. וכתבנו כן לפי מה שכתב הרב שליט"א לפני עשרות שנים. אולם שוב חזר ודן בזה בספרו שנדפס מקרוב, והעלה שאין לחוש בזה לאיסור ברכה שאינה צריכה, ומותר לכתחילה לאכול את הפירות לאחר ברכת המזון. ועם הקוראים הסליחה.
ביטול הרשמה
הדפס
