מרן בשולחן ערוך (סימן ד) פסק, שהיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ צריך נטילת ידיים. ומרן החיד"א כתב, שהוא משום רוח רעה השורה על הידיים, ושכן מבואר בזוהר הקדוש. ועל פי זה כתב שאפילו אם נכנס לבית הכסא ולא עשה שם צרכיו וגם לא נגע בבשרו, מכל מקום, על הכניסה בלבד שורה עליו רוח רעה, וצריך ליטול ידיו.
אלא שבבית המרחץ (אמבטיה) אין הדין כן, והנכנס לשם אינו צריך ליטול ידיו, שכן מוכח בגמרא במסכת שבת (מא.) שמותר לשתות מהמים שהיו בתוך בית המרחץ, ואילו היה חשש רוח רעה בבית המרחץ, לא היו מתירים לשתות שם כלל, שהרי רוח רעה שורה על אוכלין ומשקין, ומה שמרן כתב בשו"ע שהיוצא מבית המרחץ צריך נטילת ידיים, היינו דווקא כשרחץ בשרו שם, אבל על הכניסה בלבד, אין להצריך נטילת ידיים, וכן מותר ליטול ידיו בחדר האמבטיה, ויברך על נטילת ידיים בחוץ.
וכל זה בחדר אמבטיה שאין שם בית כסא. אבל כשיש שם בית כסא, אין להתיר ליטול שם ידיים. אלא אם כן בשעת הדחק, ואף על פי שיש פוסקים שסוברים שחדרי שירותים של זמנינו אין להם דין בית הכסא משום שהם נקיים תמיד, מכל מקום לכתחילה יש להחמיר בזה, שלא ליטול ידיים שם, ורק כשאין לו מקום אחר לנטילת ידיים, יכול להקל ליטול ידיים אף בבית הכסא, ויברך על נטילת ידיים בחוץ.
שאלות ותשובות על ההלכה
(לחץ על השאלה לצפיה בתשובה)
|
|
שאלה:
|
ומה הדין אם קטנים עושים לעיתים צרכיהם בתוך האמבטיה, כאשר מתקלחים שם (ולעיתים אף גדולים מטילים שם מימיהם, בזמן שמתקלחים)?
|
|
תשובה:
|
שלום רב!
מקום שאנשים עושים שם את צרכיהם, אינו נחשב למקום שיש בו רוח רעה. אלא אם הוא מיוחד לכך. ולכן בית הכסא, אפילו אם מעולם לא נכנס אדם אליו, הרי הוא מקום שאסור להזכיר בו דברים שבקדושה, ושורה שם רוח טומאה, שכל מאכל שנכנס לשם אסור לאכלו וכיוצא בזה. מה שאין כן בית המרחץ, שאפילו אם קורה לעתים שיש מי שעושה שם את צרכיו, מכל מקום אין זה בית הכסא, ואין שם רוח רעה, ומותר ליטול שם נטילת ידיים, ולברך בחוץ.
בברכת התורה,
הלכה יומית.
|
ביטול הרשמה
הדפס
