ביארנו כבר בכמה הזדמנויות, כי לאחר שאכל אדם איזה מאכל, ואכל ממנו "כשיעור", עליו לברך אחר האכילה "ברכה אחרונה". ו"שיעור" האכילה בכדי להתחייב בברכה אחרונה, הוא שיעור "כזית", שהוא שיעור של כעשרים ושבעה גרם. ולכן האוכל ירק בשיעור "כזית", חייב לברך אחריו ברכה אחרונה, ברכת "בורא נפשות" (המודפסת בסידורים). וכן אם אכל פרי, מברך אחריו ברכת בורא נפשות. ואם הוא פרי משבעת המינים, כגון תמרים או ענבים, מברך אחריהם ברכת "מעין שלוש" (על העץ ועל פרי העץ). וכפי שביארנו כבר.

עוד ביארנו בדיני טעות בברכות, לענין ברכה ראשונה על המאכל, שעל הפירות יש לברך "בורא פרי העץ", ועל הירקות "בורא פרי האדמה". ועל כל מיני המאכלים אם בירך "שהכל נהיה בדברו", יצא ידי חובתו. משום שכל המאכלים נבראו בדיבורו של הקדוש ברוך הוא, ולפיכך ברכה זו כוללת בתוכה את כל הברכות.

ומעתה נבא לדון בענין מי שאכל חצי כזית (כלומר, פחות משיעור כזית) מפירות שהם משבעת המינים. וכגון שאכל תמר אחד שאין בו שיעור כזית. ויחד איתו, אכל תפוח, שהוא פרי שאינו משעת המינים. ומשני הפירות יחד, יוצא שאכל יותר משיעור כזית. מה יעשה עתה? האם יברך ברכת "בורא נפשות רבות", שהיא דומה לברכת שהכל, ופוטרת את כל הברכות ובכללן גם ברכת התמר, או שנאמר שיברך ברכת "על העץ ועל פרי העץ", או שלא יברך כלל?

ולהלכה, האריך בנדונינו מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, (בספר חזון עובדיה על הלכות ברכות עמוד רסב), והעלה, שבמקרה כזה אין לברך כלל ברכה אחרונה, לא ברכת בורא נפשות ולא ברכת על העץ, משום שלהלכה ברכת בורא נפשות אינה פוטרת את ברכת "על העץ". ולכן, נראה שאף על פי שאכל שיעור כזית משני מיני הפירות יחדיו, מכל מקום הואיל והברכות עליהם הן שונות, אין לברך עליהם ברכה אחרונה כלל ועיקר.

ואף על פי שלדעת כמה פוסקים (ובהם הכנסת הגדולה והמגן אברהם) יש לברך במקרה כזה ברכה אחרונה "בורא נפשות". מכל מקום, היות ולדעת רוב הפוסקים אין הדין כן, הרי כלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל".

ולפיכך להלכה, מי שאכל פחות מכזית, מפירות שאינם משבעת המינים. ואכל עוד פחות מכזית מפירות שהם משבעת המינים. וכגון שאכל עשרים גרם תפוח ועשרה גרם תמר. הדין הוא שאינו מברך כלל ברכה אחרונה על מה שאכל.

 הדפס